מדריך הגרילה לראיון עובדים

מדריך הגרילה לראיון עובדים

מאת יואל סאפולסקי. תורגם על ידי עדו

העסקת האנשים הנכונים היא נושא מאוד מכריע לחברה שלי. בתחום שלנו, ישנם שלושה סוגים של אנשים. בצד אחד של בסקלה, ישנם ההמונים, שחסרים אפילו את הקישורים הבסיסים לתפקיד. הם קלים לאבחנה וסינון, בדרך כלל רק על ידי בחינת קורות החיים ושאלת שתים או שלוש שאלות. בקיצוניות השניה, ישנם את הכוכבים הזורחים שכותבים להנאתם בסוף השבוע מהדרי ליספ באסמבלר עבור הפאלם פיילוט. ובינהם ישנם מספר גדול של "אולי"-ים, שנראה שיתכן ויוכלו לתרום משהו. החוכמה היא לזהות את ההבדל בין ה"כוכבים" ובין ה"אולי-ים", כי אנחנו רוצים רק את הטובים ביותר. הנה מספר שיטות לעשות זאת.

דבר ראשון, הקריטריון העקרוני ביותר להעסקת אנשים :

חכמים, וגורמים לדברים להתבצע.

זהו. זה כל מה שאנחנו מחפשים. למדו זאת בעל פה. חזרו זאת לעצמכם לפני השינה כל יום. מטרתנו היא לשכור אנשים עם כשרון, ולא בעלי יכולת מסוימת. כל ידע שיביאו האנשים לעבודה יהיה מיושן טכנולוגית תוך מועט של שנים, כך שעדיף לשכור אנשים שיוכלו ללמוד טכנולוגיות חדשות ולא אנשים שבמקרה יודעים תכנות SQL ברגע זה.

חכמה קשה להגדרה, אבל כאשר אנחנו בודקים מספר שאלות לראיונות נראה כיצד ניתן לבודד זאת. גורמים לדברים להתבצע זה הכרחי. אנשים חכמים אבל שלא מסוגלים לגרום לדברים להתבצע הם בד"כ בעלי דוקטורט שעובדים בחברות גדולות שבהם אף אחד לא מקשיב להם מכיוון שהם לא מעשיים. הם יעדיפו להרהר על בעיה אקדמית במוצר ולא לספק אותו בזמן. ניתן לזהות אנשים כאלו מכיוון שהם אוהבים להדגיש דמיון תאורטי בין שני נושאים רחוקים אחד מהשני. למשל "גליונות נתונים הן למעשה מקרה מיוחד של שפות תכנות" ובמשך שבוע יכתבו מאמר מרתק ומבריק על התכונות של תחביר חישובי של גליונות נתונים כשפת תכנות. חכם, אבל לא שימושי.

כעת, אנשים שגורמים לדברים להתבצע אבל לא חכמים יעשו דברים טיפשים, מבלי משים ובלי לחשוב עליהם, ומישהו אחר יצטרך לבוא ולנקות את הבלגן אחריהם. זה גורם להם להיות מעמסה מכיוון שלא רק שהם לא תורמים, הם גם שואבים זמן של אנשים טובים. זה סוג האנשים שיעתיקו קטעי קוד גדולים ממקום למקום במקום לכתוב פונקציה, כי זה "עושה את העבודה", אבל לא בצורה החכמה ביותר.

החוק החשוב ביותר בנוגע לראיון :

תגיע להחלטה.

בסיום הראיון, אתה צריך להיות מוכן לבצע אבחנה חדה לגבי המועמד. יש רק שתי תוצאות אפשריות להחלטה להעסיק או לא להעסיק. לך למחשב שלך ושלח תגובה מיידית למגייס. שורת הנושא צריכה להיות שם המועמד. השורה הראשונה בדוא"ל תהיה להעסיק או לא להעסיק. ואז עליך להוסיף עוד כשתי פסקאות כדי להצדיק את ההחלטה.

אין שום תשובה אפשרית אחרת. אף פעם אל תאמר"להעסיק, אבל לא בקבוצה שלי." זה חצוף ומרמז שהמועמד הוא לא מספיק חכם בכדי לעבוד אצלך, אבל אולי הוא חכם מספיק טוב בשביל המפסידנים האלו בקבוצה השניה. אם אתה מוצא את עצמך מתפתה להגיד "להעסיק, אבל לא אצלי" פשוט תתרגם את זה באופן אוטומטי ל"לא להעסיק" ותהיה בסדר. גם אם יש לך מועמד שיהיה מבריק בביצוע משהו אחד מסויים, אבל לא יתאים לשום קבוצה אחרת, זה לא להעסיק. דברים משתנים כל כךהרבה וכל כך מהר שאנחנו צריכים אנשים שיצליחו בכל מקום. אם מסיבה כל שהיא אתה מוצא אידיוט מלומד שהוא ממש, ממש, ממש טוב בSQL אבל חסר לחלוטין חסר יכולת ללמוד כל נושא אחר בעתיד, אל תעסיק. אין להם עתיד בפוג קריק. אף פעם אל תגיד "אולי, אני לא יכול להגיד". אם אתה לא יכול להחליט, זה אומר לא להעסיק. זה באמת יותר קל ממה שאתה חושב. לא יכול להחליט ? פשוט תגיד לא! באופן דומה, אם אתה יושב על הגדר, לא אומר לא להעסיק. אף פעם אל תגיד, "טוב, נעסיק, אני חושב, אבל אני קצת מודאג מ...." זה לא להעסיק גם כן.

דבר חשוב לזכור בנוגע לראיונות :זה יותר טוב לדחות מועמד טוב מלקבל מועמד רע. מועמד רע יעלה לך המון כסף ומאמץ ויבזבז זמן של אנשים אחרים לתקן את הבאגים שלו. אם יש לך איזה שהו ספק, לא להעסיק. כשאתה מנהל את הראיון, אל תדאג שאם תדחה הרבה אנשים, החברה לא תהיה מסוגלת למצוא משהו להעסיק. זו לא הבעיה שלך. זו הבעיה של המגייס, הבעיה של משאבי אנוש, זו הבעיה של יואל, אבל זו לא הבעיה שלך. תשאל את עצמך מה יותר גרוע – אם נגדל להיות חברה תוכנה גדולה ולא מוצלחת עם המון אגוזי קוקוס, או שנשאר קטנים אבל איכותם? כמובן, זה חשוב למצוא מועמדים טובים וכולם צריכים לראות בזה חלק מתפקידם למצוא ולגייס אנשים חכמים שמסוגלים לגרום לדברים להתבצע. אבל כאשר אתה ממש מראיין משהו, דמיין שלפוג קריק יש מלא מועמדים. אף פעם אל תנמיך את הסטנדארטים שלך, לא משנה כמה זה קשה למצוא מועמדים טובים.

אבל איך אתה מבצע את ההחלטה הקשה ? אתה צריך כל הזמן לשאול את עצמך לאורך הראיון : האם האדם הזה חכם ? האם האדם הזה גורם לדברים להתבצע? כדי שתוכל לדעת, אתה צריך לשאול את השאלות הנכונות.

בשביל ההומור, הנה השאלה בראיון הכי לא טובה על פני כדור הארץ: "מה ההבדל בין varchar ל varchar2 במערכת oracle 8i?" זו שאלה נוראית. אין שום אפשרות לדמיין קשר בין אנשים שיודעים את פיסת מידע הטריביה הזו לבין אנשים שפוג קריק רוצה לגייס. למי אכפת מה ההבדל ? אתה יכול לברר את זה ברשת תוך 15 שניות !

האמת, שיש שאלות שהן עוד יותר נוראיות. אני אגיע לזה אחר כך. אז עכשיו הגענו לחלק הכיפי : שאלות בראיון. הרשימה שלי של שאלות לראיון מגיעות מהמשרה הראשונה שהייתה לי במיקרוסופט. יש למעשה מאות של שאלות ידועות מראיונות במיקרוסופט. לכל אחד יש מבחר של שאלות שהם אוהבים. גם אתה, תפתח מבחר מסוים של שאלות וסגנון ראיון אישי שיעזור לך להגיע להבחנה בין להעסיק/לא להעסיק. הנה כמה שיטות שהשתמשתי בהן והוכיחו עצמן כיעילות.

לפני הראיון, אני קורא את קורות החיים של המועמד ומשרבט לי תוכנית ראיון על פיסת נייר. זו רק רשימה של שאלות שאני רוצה לשאול. הנה תוכנית לדוגמא לראיון של מתכנת :

1. מבוא
2. שאלות על פרויקט בזמן האחרון שהמועמד עבד בו
3. שאלה בילתי אפשרית
4. פונקצית C
5. האם אתה מרוצה ?
6. שאלת תכנון
7. האתגר
8. האם יש לך שאלות ?

לפני הראיון, אני מאוד, מאוד נזהר להימנע מכל דבר שעלול לתת לי תחושות מוקדמות על המועמד. אם החלטת שמישהו חכם לפני שהם נכנסו בדלת, רק בגלל שיש לו דוקטורט מהטכניון, אז שום דבר שהם יהיו מסוגלים הגיד במשך השעה ישנה את הקביעה המוקדמת הזו. אם תחליט שהאיש ליצן, שום דבר שיהיה לו להגיד לא ישנה את הרושם הזה. ראיון הוא כמו מאזניים מאוד מאוד עדינות—זה מאוד קשה לעמוד על תכונותיו של מישהו על בסיס שיחה של שעה וההחלטה היא קשה, אבל אם אתה יודע קצת על המועמד לפני, זה משקל כבד לצד אחד של המאזנים, והראיון הוא חסר ערך. פעם, ממש לפני ראיון, מגייס נכנס למשרד שלי. "אתה הולך לאהוב את הבחור הזה", היא אמרה. כמה שהיא הרגיזה אותי. מה שהייתי צריך להגיד זה "טוב, אם את כלכך בטוח שאני אוהב אותו, למה שלא תקבלי אותו לעבודה במקום לבזבז את הזמן שלי בראיון הזה." אבל הייתי צעיר ונאיבי, אז ראיינתי אותו. כשהוא אמר דברים לא-כאלו-חכמים, חשבתי לעצמי "המממ... זה בטח החריג שמוכיח את השאר" התבוננתי על כל מה שהוא אמר דרך משקפיים ורודות. בסופו של דבר אמרתי "לקבל לעבודה" למרות שהוא היה מועמד מחורבן.אתם יודעים מה ? כל מי שראיין אותו אמר "לא לקבל". אז: אל תקשיבו למגייסים, אל תשאלו אנשים מסביב על המועמד עד ששניכם קיבלתם את ההחלטה באופן אישי. זו הדרך המדעית !

שלב המבוא בראיון מיועד לתת למועמד תחושה נוחה. אני מעביר כ30 שניות בלספר לאיש מי אני ואיך הראיון יעבוד. אני תמיד מרגיע את המועמד בלהסביר שאנחנו מעוניינים באיך הוא פותר בעיות, לא בתשובות עצמן. אגב, תוך כדי הראיון, תקפיד לא לשבת בעבר לשולחן מול המועמד. זה יוצר מחסום פורמאלי שיגרום למועמד לאי נוחות. עדיף לקרב את השולחן לקיר, או לשבת באותו צד ליד המועמד. זה עוזר לתחושת הנוחות שלו. התוצאה היא ראיון טוב יותר כי הוא פחות מוסח דעת ועצבני.

חלק 2 הוא שאלה לגבי פרויקט שהמועמד עבד בו לאחרונה. בראיון של צעירים שלומדים במכללה, שאל אותם על פרויקט הסיום שלהם, אם היה להם, או על קורס שהם לקחו שהצריך פרויקט ממושך שהם אהבו. למשל, לפעמים אני שואל, "איזה שעור לקחת בסמסטר האחרון שהכי אהבת? זה לא חייב להיות קשור למחשבים." האמת, אני בדרך כלל שמח אם הם בוחרים בקורס שאינו קשור למחשבים. לפעמים אתה מסתכל על מערכת השעות, וזה נראה כאילו הם לוקחים את המינימום האפשרי של קורסים במדעי המחשב, אבל כל קורס בחירה הוא משהו שקשור למוסיקה. ואז הם אומרים לך שהנושא שהם הכי אהבו זה בסיסי נתונים מכווני אובייקטים. כן, בטח. אני אהיה הרבה יותר שמח אם הם יודו שהם מעדיפים מוסיקה על מחשבים, במקום להתחנף. כשמראיינים מועמדים מנוסים, אפשר לדבר על העבודה הקודמת שלהם.

בשאלה הזו, אני מחפש דבר אחד : להט. כשאתה מוצא פרויקט שהמועמד עבד עליו לאחרונה, אלו סימנים טובים :

• הם מתלהבים לדבר על הנושא; הם נוטים לדבר יותר מהר ולזוז. זה מראה שכאשר הם מתעניינים במשהו, הם יתלהבו ממנו. יש הרבה יותר מדי אנשים מסביב שיכולים לעבוד על משהו ולא ממש אכפת להם ממנו. אפילו אם הם מתלהבים בצורה שלילית, זה יכול להיות סימן טוב לא פחות. "אני עבדתי בהתקנת פלוני אלמוני סימן 2 אצל המעביד הקודם שלי, אבל הוא היה כזה אידיוט!" אלו מועמדים טובים שאתה רוצה לשכור. למועמדים רעים פשוט לא אכפת והם לא יתלהבו בכלל לאורך הראיון. סימן ממש טוב שמועמדים מתלהבים מנושא הוא שכאשר הם מדברים על הנושא, הם שוכחים שהם בראיון. לפעמים מועמד נכנס כשהוא נרגש מאוד ממעמד הראיון – זה נורמאלי ולכן אני תמיד מתעלם מזה. אבל כאשר אתה גורם להם לדבר על אומנות ממוחשבת מונו כרומאטית הם לפתע יתלהבו מאוד והעצבנות תעלם. טוב. אני אוהב אנשים שמתלהבים וממש אכפת להם. (כדי לראות דוגמא של אומנות ממוחשבת מונו כרומטית, נסו לנתק את מסך המחשב מהחשמל).

• הם מקפידים להסביר דברים. אני פסלתי לא מעט מועמדים בגלל שכשהם דיברו על פרויקטים שביצעו, הם לא יכלו להסביר אותם בצורה שאדם מהיישוב יוכל להבין. לעיתים קרובות, בוגרי הנדסה יניחו שכל אחד יודע מה זו תיאורמת בייטס או אקסיומת פיאנו. אם הם מתחילים לעשות זאת, עצרו אותם לרגע ותגידו "תוכל לעשות לי טובה, למטרת הראיון, האם תוכל להסביר לי את זה במונחים שגם סבתא שלי תבין". בנקודה זו הרבה אנשים ימשיכו להשתמש בז'רגון ויכשלו בלגרום לעצמם להיות מובנים. גונג !

• אם הפרויקט היה קבוצתי, חפשו סימנים האם הם לקחו תפקיד מנהיגות. מועמד יכול להגיד: "עבדנו על X, אבל הבוס אמר Y והלקוח אמר Z." אני אשאל, "אז מה אתה עשית?" תשובה טובה לזה תהיה "ישבתי עם שאר חברי הצוות וכתבנו הצעה...." תשובה רעה תהיה "טוב, לא יכולתי לעשות כלום, זו הייתה סיטואציה בלתי אפשרית". תזכרו, חכמים, וגורמים לדברים להתבצע. דרך טובה לדעת אם משהו גורם לדברים להתבצע היא לבדוק האם גרמו לדברים להתבצע בעבר. למעשה, אתה יכול לשאול אותם באופן ישיר על דוגמאות שבהן הם לקחו מנהיגות וגרמו לדברים להתבצע – ולהתגבר על אינרציה מוסדית, למשל.

טוב, הנושא השלישי ברשימה הוא שאלה בלתי אפשרית. וזה כיף. הרעיון הוא לשאול שאלה שאין להם שום דרך אפשרית לדעת את התשובה, רק כדי לראות איך הם מתמודדים עם זה. "כמה אופטומטריסטים יש בחיפה ?" "כמה טון שוקל הפסל ליד הבימה?" "כמה תחנות דלק יש בירושלים?" "כמה מכווני פסנתרים בתל-אביב?"

• מועמדים חכמים יבינו שאתה לא בוחן אותם על הידע שלהם, והם ינסו בהתלהבות לנסח תשובות של חישוב-על-מפית נייר. "וככן, בתל אביב יש כמיליון איש; לכל שני אנשים יש מכונית בממוצע..." כמובן שזה בסדר גמור אם הם תועים באופן נוראי. מה שחשוב זה שהם ינסו למצוא תשובות. הם יכולים לנסות לחשב את הקיבולת של תחנת דלק. "הממ, לוקח לי 4 דקות למלא מיכל, בתחנה יש כ10 משאבות והן עובדות 18 שעות ביום..." הם יכולים לנסות לחשב לפי השטח. לפעמים הם יפתיעו אותך ביצירתיות, או יבקשו את דפי זהב. הכול סימנים

טובים

• מועמדים לא-כל-כך-חכמים יהיו מבולבלים ומודאגים. הם יבהו בל כאילו נחתת הרגע מהמאדים. תצטרך להדריך אותם. "טוב, אם תבנה עיר חדשה בגודל כמו ירושלים, כמה תחנות דלק תשים בה?" אתה יכול לתת להם רמזים. "כמה זמן לוקח למלא מיכל דלק?" עדיין, עם מועמדים לא-חכמים, תצטרך לגרור אותם לאורך הפתרון בעוד הם יושבים באופן טיפשי ומחכים שתציל אותן. אנשים כאלו אינם פותרים בעיות ואנחנו לא רוצים שהם יעבדו אצלנו.

לשאלות בתכנות, אני מבקש מהמועמדים לכתוב פונקציה קטנה בC. הנה מספר שאלות נפוצות שאני שואל: 1. להפוך כיוון מחרוזת "במקום" 2. להפוך רשימה מקושרת 3. לספור את כל הביטים הדולקים בבית 4. חיפוש בינארי 5. ???? 6. atoi 7. itoa (נהדר, כי הם צריכים להשתמש במחסנית או strrev)

אתה לא רוצה לתת להם בעיה כלשהי שלוקחת יותר מ5 שורות של קוד. אין לך זמן לזה. הבה נבדוק מספר דוגמאות. #1: להפוך מחרוזת במקום. כל מועמד שראיינתי בחיי עשה זאת בצורה לא נכונה בפעם הראשונה. בלי יוצא מהכלל, הם מנסים להקצות זיכרון נוסף ולהפוך את המחרוזת לתוכו. הבעיה היא מי מקצה את הזיכרון? מי מנקה את הזיכרון? כשנתתי את השאלה לעשרות מועמדים, מצאתי עובדה מעניינת. הרבה אנשים שחושבים שהם יודעים C למעשה לא מבינים זיכרונות ומצביעים. הם פשוט לא מבינים את זה. זה מדהים שהאנשים האלו עובדים כמתכנתים. על יד השאלה הזו, הנה מספר דרכים לשפוט מועמד :

• האם הפונקציה שלהם מהירה ? בדקו כמה פעמים הם קוראים ל strlen. ראיתי אלגוריתמים בסיבוכיות O(n^2) להיפוך כשזה צריך להיות O(n), בגלל שהם קוראים לstrlen שוב ושוב בלולאה.
• האם הם מבצעים חישובי מצביעים ? זה סימן טוב. הרבה "תכנתי C” לא יודעים איך לבצע חישובי מצביעי כמו שצריך. בדרך כלל אני לא דוחה מועמד בגלל שחסר לו ידע זה או אחר. אבל גיליתי שהבנה של מצביעים בC זה לא ידע, זה כישרון. בשנה א' במדעי המחשב, יש תמיד 200 ילדים בתחילת הסמסטר, כולם כתבו משחקי מחשב מורכבים בביסיק על אטרי 800 כשהם עוד היו בני 4. הם מעבירים את הזמן בכיף בלימוד פסקל, עד שיום אחד המרצה מתחיל לדבר על מצביעים, ולפתע, הם לא מבינים את זה. הם פשוט לא מבינים שום דבר יותר. 90% מהכיתה נשברים ועוברים ללמוד מדעי המדינה, ויספרו לחברים שלהם שלא היו מספיק בני/בנות המין השני שנראו טוב, בגלל זה הם עברו. בגלל סיבה לא ברורה, רוב האנשים נולדו בלי החלק הזה במח שמבין מצביעים. זה עניין של גישה, לא ידע – זה דורש צורה מורכבת של חשיבה לא ישירה שחלק מהאנשים לא מסוגל לבצע.

בשאלה #3, אתה יכול לראות כמה טוב הם למדו פעולות על ביטים בC...אבל זה ידע, לא גישה, אז אתה יכול לעזור להם בזה. הדבר המעניין הוא לראות שהם כותבים את הפונקציה שסופרת את הביטים בבייט ואז לבקש מהם להפוך אותה להרבה יותר מהירה. מועמדים ממש חכמים ייצרו טבלת lookup (אחרי הכל מדובר ב256 תאים) שיש ליצור רק פעם אחת. עם מועמדים טובים, אתה יכול לנהל שיחה מעניינת על היבטים של מקום מול מהירות. הקשה עליהם עוד יותר, תגיד שאתה לא רוצה לבזבז את הזמן על בניית הטבלה בזמן האתחול. מועמדים מבריקים יציעו אולי מנגנון מטמון שבו הביטים נספרים רק בפעם הראשונה שיש בהם שימוש, ואז מאוחסנים בטבלה כדי שיהיה אפשר לא לספור בפעם הבאה. מועמדים מאוד מאוד מבריקים ינסו למצוא דרך לחישוב הטבלה באמצעות קיצורי דרך המנצלים את העובדה של התבניות שנוצרות.

כשאתה בוחן מישהו כותב קוד, הנה מספר שיטות שיהיו מועילות :

• תמיד תרגיע אותם שאתה יודע שזה קשה לכתוב קוד ללא עורך, ושזה בסדר עם הנייר יצא מקושקש. אתה גם מבין שזה קשה לכתוב קוד ללא שגיאות בלי מהדר, ותיקח את זה בחשבון.
• סימנים של מתכנת טוב: למתכנתים טובים יש הרגל לכתוב את ה{ ואז לרדת לסוף הדף ולכתוב את ה}, ורק את למלא את התוכן. יש להם גם איזו שיטה מסודרת לשמות משתנים, פשוטה ככל שתהיה... מתכנתים טובים משתמשים בשמות מאוד קצרים לאינדקס בלולאה. אם הם קוראים למונה שלהם CurrentPagePositionLoopCounter זה סימן בדוק שהם לא כתבו הרבה קוד בימי חייהם. לפעמים תראה גם תכנת C כותב משהו כמו if (0==strlen(x)), כך שהקבוע בא בצד שמאל של הבדיקה. זה סימן ממש טוב. זה אומר שהם טעו מספיק פעמים בין סימן = ל == והרגילו את עצמם ללמוד הרגל חדש ולמנוע את הבעיה.
• מתכנתים טובים מתכננים לפני שהם כותבים קוד, במיוחד כשמעורבים מצביעים. למשל, אם תבקש מהם להפוך רשימה מקושרת, מועמדים טובים תמיד יציירו בצד את מבנה הנתונים ולאן כל מצביע הולך. הם חייבים לעשות כך. זה לא אנושי לכתוב קוב להפיכת רשימה משורשרת בלי לצייר קוביות קטנות עם חיצים בניהם. מתכנתים גרועים יתחילו לכתוב קוד.

לבסוף, אתה תגלה בעיה בפונקציה שלהם. אז אנחנו מגיעים לשאלה 5: האם אתה מרוצה מהקוד ? אתה אולי תרצה לשאול "אוקי, איפה הבאג?" השאלה ללא מענה מהגיהינום. כל תכנת עושה שגיאות, אין שום דבר פסול בזה, הם רק צריכים להיות מסוגלים למצוא אותם.בשאלה עם המחרוזות, הם כמעט תמיד ישכחו לסיים את המחרוזת בnull. כמעט בכל שאלה, סביר להניח שהם יתעו באינדקס פלוס/מינוס אחד. הם ישכחו נקודה-פסיק לפעמים. הפונקציה לא תעבוד טוב במחרוזות באורך אפס, או שהם יצרו GPF אם הקצעת הזיכרון תכשל... לעיתים מאוד מאוד נדירות, תמצא מועמד שאין לא אף שגיאה בפעם הראשונה. במקרים כאלו, זה אפילו עוד יותר כיף. כשאתה אומר "יש באג בקוד" הם יבחנו את הקוד באופן יסודי, ואז אתה יכול לראות האם הם יכולים להיות דיפלומטים אך נחושים שהקוד בסדר... באופן כללי, זה תמיד טוב לשאול מועמד אם הוא מרוצה מהתשובה לפני שעוברים הלאה. תהיה נדיב.

חלק 6 : שאלת התכנון. בקש מהמועמד לתכנן משהו. ג'ייב בלומנטל, המתכנן המקורי של אקסל, אהב לבקש מאנשים לתכנן בית. לפני ג'ייב, היו לו מועמדים שניגשו ללוח ומייד ציירו ריבוע. ריבוע! אלו היו לא להעסיק מיידים. מה אתה מחפש בשאלות תכנון ?

• מועמדים טובים ינסו להוציא ממך עוד מידע. למי מיועד הבית ? כמדיניות, אני לא אעסיק מישהו שקופץ לתכנן בלי לשאול למי הבית. לפעמים אני כל כך מתוסכל שאני אקשה אליהם ובאמצע המשפט אגיד "למעשה, שכחת לשאול, אבל הבית מיועד למשפחה של ג'יראפות עיוורות בגובה 12 מטר"
• מועמדים לא חכמים חושבים שתכנון זה כמו ציור: אתה מקבל בד ריק ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. מועמדים חכמים מבינים שתכנון הוא סידרה של פשרות קשות. שאלת תיכנון נהדרת: תכנן פח אשפה לפינת רחוב בעיר. חישבו על כל הפשרות! צריך להיות קל לרוקן אותו, אבל בלתי אפשרי לגנוב. צריך שיהיה קל להכניס לתוכו דברים, אבל שדברים לא יעופו מתוכו ביום עם רוח. הוא צריך להיות חזק, אבל זול. בערים מסוימות, יש דרישה שמחבלים לא יוכלו להחביא בו פצצות.
• מועמדים ייצירתים יפתיעו אותך עם תשובות מעניינות ולא שגרתיות. אחת השאלות החביבות עלי : תכנן מדף תבלינים לעיוורים. באופן בלתי נמנע, מועמדים ישימו מדבקות בכתב ברייל איפה שהו על הבקבוקים, ובדרך כלל זה יגמר בלהיות מודבק על הפקק מסיבות שונות שתגלה אחרי שתשאל את זה בפעם ה100. היה לי מועמד אחד שחשב שעדיף לשים את התבלינים בתוך מגרה, בגלל שזה יותר נוח לקרוא ברייל כשקצות האצבעות שלך אופקיות ולא מאונכות (נסו את זה) זה כל כך הפתיע אותי – בעשרות ראיונות, לא שמעתי את התשובה הזו. וזה באמת הצריך קפיצה מחשבתית מעבר לגבולות השאלה. על סמך תשובה זו בלבד, ומכיוון שלא היו סיבות נגד, קיבלתי את המועמד, והוא נהייה אחד ממנהלי התוכניות הטובים שיש בצוות האקסל.
• חפש סיכון. זה חלק מגורם לדברים להתבצע. לפעמים מועמד ייסחף קדימה ואחורה, בלי להיות מסוגל לקבל החלטה, או שהם ינסו להימנע משאלות קשות. לפעמים הם ישאירו נקודות קשות בלתי פתורות וינסו להתקדם הלאה. לא טוב. למועמדים טובים יש נטייה טבעית לקדם דברים, אפילו אם אתה מקשה עליהם. אם השיחה מתחילה לנוע במעגלים, והמועמד אומר משהו כמו "טוב, אנחנו יכולים לדבר על זה כל היום, אבל צריך לעשות משהו אז בוא נלך עם פתרון X” זה סימן ממש טוב

מה שמביא אותנו לחלק 7: האתגר. זה כיף. במשך הראיון, אתה מחפש שהמרואיין יגיד משהו שהו נכון באופן מוחלט, סופי ובלתי ניתן לוויכוח. ואז אתה אומר "רגע רגע רגע" ומנסה במשך שתי דקות לשחק את פרקליטו של השטן. תתווכח איתו כאשר אתה בטוח לחלוטין שהוא צודק.

• מועמדים חלשים ייכנעו לדעתך. לא לקבל
• מועמדים טובים ימצאו דרך לשכנע אותך. תהיה להם רשימת מכולת מלאה בדרכים שונות להיות נחמדים ולכבוש את דעתך. "אולי אני לא מבין אותך" הם יאמרו, אבל ישמרו על עמדתם. לקבל

יש להודות כי בראיון, הכוחות אינם שקולים. ולכן ישנו הסיכון שהמועמד יפחד להתווכח מכיוון שיש לך עמדת כוח. אבל, מועמדים טובים נוטים להיות די נלהבים בוויכוח, ואולי הם ישכחו לרגע שהם בראיון, ויהיו מאוד שקועים בלשכנע אותך בצדקתם. אלו האנשים שאתה רוצה להעסיק.

לבסוף, אתה צריך לשאול את המועמד אם יש לו אילו שהן שאלות. ישנם אנשים אוהבים לבחון האם המועמד ישאל שאלות אינטליגנטיות, וזו שיטה נפוצה בספרות על ראיונות. אישית, לא אכפת לי מה הם שואלים. כשהגענו לנקודה הזו כבר גיבשתי את עמדתי. הבעיה שהמועמד צריך לפגוש 5-6 אנשים באותו יום, וזה קשה לשאול 5-6 אנשים שונים שאלות מבריקות שונות, כך שאם אין להם שאלות, טוב.

אני תמיד מקדיש 5 דקות בסוף הראיון למכור את פוג קריק. זה חשוב גם אם אתה לא מתכוון לקבל אותם לעבודה. אם התמזל מזלך למצוא מועמד טוב במיוחד, אתה רוצה לעשות כל שביכולתך בנקודה זו כדי להבטיח שהם ירצו לבוא לעבוד בחברה. גם אם הם מועמדים רעים, אתה רוצה להלהיב אותם בקשר לפוג קריק, כך שהם יצאו עם תחושה חיובית לגבי החברה. חשבו על זה כך : האנשים האלו הם לא רק מועמדים להעסקה, הם גם לקוחות. הם גם אנשי מכירות למאמץ הגיוס שלנו: אם הם יחשבו שפוג קריק זה מקום נהדר לעבוד בו, הם יעודדו חברים להגיש מועמדות.

אהה, בדיוק נזכרתי שהבטחתי לתת לכם דוגמאות לשאלות ממש רעות שיש להימנע מהן. דבר ראשון, יש להימנע משאלות לא חוקיות. כל דבר שקשור למוצא, דת, מגדר, גיל, שרות צבאי, נטיות מיניות או מוגבלויות פיזיות הוא פשוט לא חוקי (מדובר כמובן בחוק האמריקאי, ולמרות שאינני יודע מה המצב בארץ, זה עדיין נשמע לי כהגיון בריא – המתרגם). אם קורות החיים שלהם מציינים שהם היו בצבא ב1990, אל תשאל, אפילו לא בכדי ליצור שיחת נימוסין נעימה אם הם היו במלחמת המפרץ. זה בניגוד לחוק. אם כתוב שהם למדו בטכניון בחיפה, אל תשאל אותם אם הם ישראלים. זה בניגוד לחוק. יש דיון נרחב לגבי מה חוקי ומה לא באתר הבא. (אבל שאר שאלות הראיון שנמצאות באתר הזה הן טיפשיות). דבר שני, המנע משאלות שעלולות לגרום כאילו אכפת לנו או אנחנו נגד דברים שלא באמת אכפת לנו או אנחנו נגדם. הדוגמא הטובה ביותר שאני יכול לחשוב היא האם יש להם ילדים או האם הם נשואים. זה עלול לגרום לרושם כאילו אנו חושבים שאנשים עם ילדים לא יקדישו יותר זמן לעבודה או שהם עלולים לברוח ולקחת חופשת לידה.

לבסוף, המנע משאלות מחשבה כמו איך לסדר 6 גפרורים זהים כך שיצרו 4 משולשים זהים. זו שאלת "אהה!", ואתה לא תקבל שם מידע לגבי "חכמים/גורמים לדברים להיעשות" בניסיון לנחש האם הם ביצעו את קפיצת המחשבה הזו או לא.

ראיון הוא יותר אומנות ממדע, אבל אם תזכור את עקרון החכם/גורם לדברים להתבצע אתה במצב טוב. כשיש לך הזדמנות, שאל חבר לעבודה מה שאלות הראיון החביבות עליהם ואילו תשובות הם מחפשים. בקפיטריה בבנין 16 ברדמונד זה נושא אהוב לשיחות בארוחת הצהרים.